עונות - Aviv Geffen

את הגעת שלובה עם חורף

עם חיוך בשתי עינייך

הסתכלת עלי וכבר הבנתי איך

איך שלכת אהבה

נופלת על אדמת חיינו

מה עושים עכשיו שאל אותי ליבך

כוכבים מעלינו

כמו יודעים על כל שמתרחש

לא עושים עניין לזמן

לא אכפת לנו לאן

את היית באיזה חודש

וחיכינו כבר לילד

כשנולד אני קראתי לו אביב

כי הוא סימל תקופת ביניים

כשחיכיתי בינתיים כבר לחופש

ששום איש אינו משיב

את בכית כשעזבתי

לטובת ערוגות שבכפר

שם זרעתי התחלה

שם קצרתי משפחה

והנה קיץ שכוב לו

בגינה ליד הילד

שהביט בי ובשתי עיניו עצבות

תחזור לאמא הוא לחש לי

ואני פתאום הרגשתי

איך החופש אט הופך לו לבדידות

בחלון משפחה מטיילת

וילדי כבר נרדם על ספה

ופתאום את חסרה

בליבי האור כבה

אז עם הסתיו חזרתי

ועל צווארך הנחתי

שרשרת הבטחות אמיתיות

יקירתי אנא סלחי לי

אני יודע שטעיתי

כמו הטבע

גם ללב ארבע עונות